ספרות הודיות-ערביות

ספרות הודיות-ערביות הן עשרת הסימנים (9 ,8 ,7 ,6 ,5 ,4 ,3 ,2 ,1 ,0) הנפוצים ביותר כיום לייצוג הספרות בשיטה העשרונית.

הספרות ההודיות-ערביות התפתחו מהספרות הברהאמיניות, כאשר הסימן לספרה 0 הומצא בהודו בסביבות המאה ה-6. הספרות ההודיות והשיטה העשרונית אומצו על ידי הערבים בסביבות המאה ה-8, בין השאר, בעקבות ספר שפרסם המתמטיקאי הפרסי מוחמד אבן מוסא אל-ח'ואריזמי בשנת 825. לאירופה הגיעו הספרות רק במאה ה-11, דרך אנדלוסיה, כאשר התיעוד הראשון לשימוש בהן נעשה על ידי המלומד ז'רבר (גרבר) מאורייאק, לימים האפיפיור סילבסטר השני, בשלהי המאה העשירית^[1]. דחיפה נוספת לשימוש באירופה בספרות אלה נתן פיבונאצ'י בספרו ספר החשבונייה (Liber abbaci), שפורסם בשנת 1202.